שמתי לב, כשאני מסתכל על משהו אני כולי בו, בתרגול מיינדפולנס עם תלמידים שלי אני ממקד אותנו למגע של כפות הרגליים בקרקע, שמתי לב שכפות הרגליים נהפכות ליבשת.
שמתי לב, כשאני שם מחט באדם, סך הכל מילימטר פנימה אל תוך העור החשוף, אני ממקד את המחשבה אל תוך החלל שנוצר ולעיתים נדמה לי שהוא אין סופי.
שמתי לב, כשבמגע ראשוני אנושי ורגשי עם אשה, כל עולמי נהפך למגע הרך ולא שמתי לב שיורד גשם זלעפות.
כאילו נעלמתי מהקיום לקיום אחר רחב באותה מידה ומצומצם מאיכפתיות לדברים חסרי חשיבות.
בדקתי את הפירוש בסינית: תשומת לב: צליל הלב, שולט על המים (חומר). בקבלה: אומרים שהנפש משתמשת בגוף והוא נהייה הלבוש שלה. ובכל דבר שאתה מתמקד בו קורה התהליך הזה. שמת לב, הלב הוא הנפש ושמת אותו לרגע מחוץ לגוף במקום אחר.
קמתי עם המחשבה הזאת על הבוקר ושמתי שזה מרגש ממש.
יואב.