הנביטה השיפוטית:
(קצת ארוך... הסבלנות תשתלם)
"אדם קוצר את שזרע".
כבר לא מעט שנים אני לומד על המשפט הזה, עוד מלימודי הרפואה הסינית על תנועת היין והיאנג שמזינים אחד את השני ולא מופרדים, אפילו לפני, בעת שחקרתי תקופה את לוחות השנה של תרבויות המאיה, בבודהיזם למדתי שבודהה תיאר, שכל מחשבה ופעולה הם זרע קארמתי שלימים ינבט ויהפוך לעץ עם פירות לאותה מחשבה/פעולה.
בבוקר עם קימה אני אומר בכל יום מספר דברים, אחד מהם הוא פרק א' של תהילים שבכללותו מדבר על יושרת האדם, רע טוב והנביעה של התודעה והמחשבה..., בתוכו יש פסוק "וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל פַּלְגֵי מָיִם אֲשֶׁר פִּרְיוֹ יִתֵּן בְּעִתּוֹ וְעָלֵהוּ לֹא יִבּוֹל וְכֹל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה יַצְלִיחַ".
עם ניסיון השנים, הסקרנות וההתבוננות שלי ב"חוק האנרגטי/פרקטי" הזה
בי, במטופלי, סביבתי הקרובה בתלמידי והחיים עצמם...
למדתי להתבונן ולעיתים כבר לזהות מראש לאן פעולה מסוימת או צומת מסוימת ובחירה כזו או אחרת יכולים להוביל אדם/מערכת.
להבנתי זרע חשיבה או פעולה חיובי מייצר תנועה עדינה חיובית שנובטת בהרמוניה, זרע חשיבה או פעולה שלילי מייצר נביטה מהירה, לא הרמונית עוצמתה והשפעתה לעיתים מוכפלת.
בנוסף, מנהיג, מנהל, אחראי צוות או הורה למשפחה השפעתו כלפי האנשים ש"תחתיו"
גדולה פי כמה על כל המשפך שמוזן ממנו.
אומר גם שלמדתי שיש הרבה יוצאים מהכלל ותוצאות שנראות כחורגות מאותו חוק "קארמה", אני רואה זאת כ"שמירה או מכה עליונה" ועוד מלא סיטואציות שלהבנתי כן נובעים מחוק הקארמה,
אך מקורם בלתי ידוע לתפיסה אנושית.
אפשר לזהות, מתי מטופל לא יחזור לטיפול, מתי תלמיד מתקשה והדבר הכי קטן יגרום להפסקה בתרגול שלו, מתי החלטה זוגית בשלב מסוים תוביל לזוגיות שמגשימה את עצמה או לנביטה של פרידה ועוד, מהלכים ושינויים עסקיים...
אנסה לחבר בתמצות ומיקוד את נושא המהפכה המשפטית שמבעבע לרתיחה
את החברה בישראל בימים אלה.
קודם, אתחיל ואומר שרובנו עד לפני 3 חודשים לא היה בשיח פורה ומעודכן לגבי כל
אי האיזונים והדברים הנדרשים לתיקון במערכת המשפט.
אחד הקשיים הגדולים לדעתי בחיים, הוא לדעת מהי האמת?! איך יכול להיות שאני שומע צד אחד אומר דבר אחד והצד השני אומר את היפוכו ושניהם בטוחים בצדקת עמדתם במאה אחוז?
לא אכנס לנושא המשפטי והחוקתי בכלל, אינני מתיימר להבין בו.
לדעתי צריך לנסות להסתכל על הזרעים שנזרעו, הנבטים שיצאו, התוצאות שהגיעו ולתהות לאן החברה הישראלית
הולכת עם ההנהגה הקיימת בישראל וזה בעיני הנושא המרכזי.
ולפחות לדעתי, זה מה שמניע בצורה כזו או אחרת את האנשים
לצאת לרחוב ולוודווקא פחד, בורות, כעס...
המרכיב העיקרי במחאה היום הוא שאזרחי ישראל שבעו ,במודע או לא במודע.
שבעו ממניפולציות, שבעו מכוחניות, שבעו ממנהיגים שדואגים למרכולתם,
מנהיגים שדואגים לאינטרסים צרים וזורעים זרעים של פילוג וראיה אינטרסנטית,
סקטוריאלית צרה וזה לא משנה אם מימין, מרכז או שמאל.
כאשר מנהיג מייצר מניפולציה/עיוות בשביל לצבור כוח או לטאטא בעיה,
הוא קודם כל יוצר עיוות. גם אם במקור אי שם, הכוונה הייתה טובה.
העיוות הזה נזרע ונובט אחר כך כחוסר אמון או שנאה
ומייצר שתילים ופריחה, ומייצר מציאות של חברה כועסת ומפולגת.
כשהנהגה וזה לא משנה ימין או שמאל מדברת בשנאה ופילוג,
בשפה נמוכה, הדבר הזה מייצר הד של שנאה, פילוג ועוד שפה נמוכה פלוס אלימות, כשהנהגה מתנהגת באלימות או אי יושרה הפעולה הזאת מחלחלת ליותר אלימות ועוד יותר אי יושרה כדרך ארץ, אם אין אני לי, מי לי...
דיבור בגובה העיניים וכנות הם מצרך שהאדם צמא לו היום.
דיבור בגובה העיניים, היא לא שפה רדודה וצעקנית, לדבר "כעמך". יש עוצמה כפולה ומכופלת לאדם בהנהגה שמדבר רדוד, מסית וצעקני ואם הוא עושה זאת על מנת למצוא חן בעיני הקהל שלו,
זוהי מניפולציה וחוסר אחריות.
לדבר בגובה העיניים זה לומר את דעתך בענווה וראיית האחר, בפשטות כמו שזה. ולקחת בחשבון שדברייך אינם מאה אחוז אמת.
עכשיו למען ההבהרה, מדינת ישראל קיימת 75 שנה, מדינה שקמה מהרבה חול, כפרים וערים קטנות,
תוך זמן קצר הפכה למדינה משגשגת, עוצמה כלכלית עולמית,
סך הכל מדינה עם ביטחון לכלל אזרחיה. זהו נס גלוי! הנס הזה אומר שעד כה, כנראה שעשינו עבודה טובה בהרבה מהמישורים.
אפשר לומר על מערכת המשפט הרבה דברים, אי אפשר לומר שהיא מנעה מאיתנו להיות מדינה מאוד חזקה ואי אפשר גם לומר שישראל לא התרחבה עם השנים מזרחה ובתוך שטחה באופן קבוע והיא גם לא שינתה את השלטון (בטח לא באופן מובהק, עובדתית!). אז כנראה שסך הכל אפשר לומר שעשינו ונעשתה עבודה טובה.
כמו כן, אי אפשר לומר כל זאת ולהגיד באותם מילים שנתניהו שהוביל את מדינת ישראל בעשרים שנה האחרונות, עשה עבודה גרועה, כי עובדתית ברוב האספקטים מצבנו טוב.
אפשר גם לומר שלרוב, מפגש לב אל לב, מפגש בין אדם לאדם ולא משנה מאיזה דת/סקטור/לאום בסה"כ בדרך כלל יש הרבה מן המשותף, חברויות טובות ואמון. אפשר לראות זאת, בצבא, עבודה, בחו"ל ועוד...
בהרבה מהנושאים המשוייכים לפוליטיקה וניהול החיים עצמם,
קיימים בארץ הרבה אי הסכמות, חוסר הרמוניה והכי גרוע שיש חוסר אמון גדול בין האזרח לכנסת.
כנראה שניהול המדינה זרע וזורע במילותיו ומעשיו חוסר הרמוניה, פילוג, חוסר יכולת לראות את צרכיי האחר והרבה זרעי הסתה והפחדה בשביל לבצר כוח פוליטי באי אלו צורות.
וזה בפשוטו, לא חיובי לנו כעם ואומה.
אם בבסיסו של אדם או ארגון מתקיימת ראיית האחר ורצון להשפיע לטובה תהיה לכך השפעה חיובית ויכולה להיווצר הרמוניה, למרות שקיימים חילוקי דעות ורצונות שונים,
הרמוניה אינה סותרת הגשמה עצמית.
כאשר מה שמניעה את האדם הוא בבסיסו
ראיית האחר ועשיית טוב בהכרח יצא הרבה יותר טוב.
הרמוניה אינה אומרת שאין וויכוחים ופשרות, וויכוח הוא חלק מתהליך
הבהרה וסינכרון בתוך סיטואציות מורכבות.
לכן לסיכום, העניין העיקרי לדעתי אינו בשינויים חוקתיים כאלה ואחרים אלא בסיס התנהגות והתנהלות שברובו:
אינו הרמוני, ולכן מייצר פילוג אינו רואה את האחר ולכן מייצר שנאה. אין אמת, לכן אין אמון בין אדם לאדם ובין אדם לכנסת.
מה כן אפשר לעשות, להרבות במחשבות על הצד ששונה ממך, לפעול בכוונה לעשות טוב, להיות כנה ולא לייצר עיוות להשגה של רווח אישי, לא לטאטא בעיות ולחשוב שזה ייפתר מעצמו.
מבחינה פוליטית בעיני חייב להיות שינוי משמעותי בהובלת המדינה לאנשים מנוסים שרואים את טובת המדינה והאזרחים ככל שניתן ובכוונה לעשות טוב.
אני כן רואה מנהיגים כאלה בינינו וחושב שהגיע הזמן שלהם להוביל את המדינה. לתת אמון לשחרר את הישן ולהכניס חדש.
יואב.