בבודהיזם יש מושג שנקרא היאחזות/היצמדות. אני נאחז בדעה ואמת שמגדירה אותי, מגדירה את האושר שלי. בלי אותה דעה או אוביקט אני מתערער ובמצב חמור לא רק אני מתערער אלא העולם כולו עומד על ההחלטה האישית שלי, בלעדי ובלי הדעה שלי העולם יקרוס.
זה מושג נפוץ וכולנו מקיימים אותו כל הזמן... זה יכול להתבטא בהגדרה שלנו כמו: אני חייב את הקפה של הבוקר בשביל להתעורר כמו שצריך, אני בטוח שהאוטו שלי יניע בבוקר, אם לא אקבל ציון מעל 90 הערך שלי נמוך,אני והבת זוג שלי חייבים להיות ביחד ועוד...
זה מופיע כקיבעון שלנו עם ה"אמת" שיצרנו לעצמו. כאילו יש דבר כזה אמת ועליו ישק דבר.
צר לי לאכזב. העולם לא יקרוס, האמת שלך זאת לא האמת. זאת אך ורק דעה שבנויה על צורת הסתכלות מאוד ספציפית וגם אם היא עטופה בעטיפה יפה של "אני סוציאליסט", "אני הייתי הסיירת מטכל" וגם אם היא עטופה בשם השם זאת עדיין עטיפה.
אני חווה את העניין הזה ברמה מאוד חזקה אצלנו בעקבות הברדאק הפוליטי שאנחנו נמצאים בו והתגובות של הציבור מכל הקשת הפוליטית. כל אדם נהייה אינדיבדואליסט שחושב שעל פיו ישק דבר. החרדים חושבים משהו, ליברמן חושב משהו, גנץלפיד עם דעה, ביבי עם דעה וזה מחריף מרגע לרגע... האינדיווידואל והעצמיות מתחזקת...! אורלי עם דעה החלטית, הנדל, גנץ עם דעה, לפיד עם דעה,שרה עם דעה... בקבלה ובתרבויות העתיקות מתעסקים הרבה בגמישות המחשבה, יציאה מקיבעון ואינדיבידואליות לחיבור קולקטיבי והדדיות. כמו כן, אומרים שאם קשה לי אם משהו בסביבתי, לא אבקר ואעמוד על שלי... אלא להתבונן בתוכי, איפה אני לא גמיש, איפה אני לא מאפשר לדעה אחרת להתקיים ושם לעשות את העבודה.
אני מאמין, בטוח וממליץ לכולנו לנשום, לקבל את האחר, להתגמש ולהגדיל את ההכלה שלנו לדעות האחר. כשנמצאים במצב של עקשנות וויכוח, לנשום רגע, להגיד לעצמי, אני לא יודע הכל, אני לא תמיד צודק, יש מקום לדעה אחרת.
בואו ניתן מקום אחד לשני,נמצא את האיחוד, האמון והמשותף... העולם הוא אנרגיה ומגיב לשינוי של כל אחד ואחד והשינוי הרחב יקרה בהתאם. בהצלחה, בריאות וקבלת האחר נעימה לכולם. יואב